<h1>ספר התרומות שער ס"ו חלק ב'</h1>
<h2>דף לה:</h2>
ותו גרסינן [סנהדרין ל"א ע"א] אחד אומר חבית של יין ואחד אומר חבית של שמן, הוה עובדא וחייביה רבי אמי חביתא דחמרא מגו דמשחא, ואקשינן כמאן כר' שמעון בן אלעזר, אימור דאמר רשב"א היכא דיש בכלל מאתים מנה כה"ג מי אמר, אלא לדמי. פירוש, שאחד אומר דמי חבית של יין הלוהו ואחד אומר דמי חבית של שמן הלוהו, משלם בפחות שבדמים. וכן כל כיוצא בזה. אבל אחד אמר חבית של יין ואחד אומר חבית של שמן עדותן בטלה. אבל אם אמר אחד מהם בניסן לוה ואחד אומר לא כי אלא באייר לוה, או שאמר האחד בירושלים הלוהו והשני אומר בלוד עדותן בטלה. אבל אמר אחד מהם מנה שחור והשני אומר מנה לבן, או שאמר אחד מהם בדיוטה העליונה ואחד אומר בדיוטה התחתונה, אמר ר' חנינא מעשה בא לפני רבי וצירף עדותן. וכן הלכתא. וכתב ה"ר אפרים ז"ל האי אחד אומר חבית של יין ואחד אומר חבית של שמן או פקדון או מלוה והנתבע אומר להד"מ ואוקימנא לדמי, כלומר לא חבית ממש חייבה אלא לדמי צרף עדותן, דהו"ל כאחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן דקא מכחיש מלוה לאידך דהא אמר אנא לא אוזיפתיה מנה שחור מעולם דבודאי דלא סגיא [אלא בד]אמר תובע כחד מנייהו ואפ"ה כיון דמדברי שניהם אית ליה גביה כלום מפקינן מיניה, הכא נמי מדברי שניהם אית ליה גביה ולא בציר מחמשין זוזי דחשיב דמי משחא מאה זוזי ודמי חמרא נ' זוזי ומפקינן מיניה נ' זוזי. ולא תקשי לך טענו חטים והודה לו שעורין דפטור לגמרי [ב"ק ל"ה ע"ב], דהתם לא אמר לא לויתי ולא מכחיש סהדי, הכא לא לויתי קאמר. ואיכא מאן דפריש עקר טענה בדמי הוא, וצריך עיון, ע"כ.
